לפעמים הבעיה אינה שאין מסמך, אלא שיש מסמך, והחיים המשיכו להשתנות מאז שנכתב. כך היה אצל משפחת ת׳. הייתה צוואה, היו נכסים, והיו הבנות לא מדוברות בין בני המשפחה, אבל מתחת לפני השטח הצטברו שאלות שלא קיבלו מענה: מי מנהל, מי גר, מי מקבל, ומה עושים כשהמציאות בפועל רחוקה מהסדר הכתוב.
מהר התברר שהמשפחה אינה צריכה עוד מסמך אחד, אלא לעשות סדר בכמה שכבות במקביל: להבין מה קיים, מה כבר קרה בפועל, ומה עוד אפשר להסדיר. עדכנּו את הצוואה כך שתשקף את המציאות הנוכחית, הסדרנו בכתב את ההבנות שכבר פעלו על פיהן בפועל, והגדרנו מי מנהל את הנכסים עד החלוקה, כדי שלא יישארו אזורים אפורים שמזמינים מחלוקת. ברגע שבני המשפחה הבינו שיש דרך מוסכמת להתקדם, ירד חלק גדול מהמתח: לא צריך עוד להגן על עמדה, אפשר לבנות פתרון.
בסוף, המשפחה קיבלה מסגרת שמתאימה לחיים של היום, לא להנחות של פעם, ועם זה, שקט שלא היה שם קודם.
גם צוואה טובה מאבדת מערכה אם היא נשארת מאחור בזמן שהמשפחה והנכסים משתנים.
הפרטים שונו לשמירה על פרטיות המשפחה.