הרבה משפחות דוחות את השיחה הזו, לא כי אינן מבינות את חשיבותה, אלא כי קשה לדבר על יום שבו אחד ההורים אולי לא יוכל עוד לקבל החלטות בעצמו. אצל משפחת ו׳, דווקא ההבנה הזו הביאה אותם בזמן. הם לא הגיעו מתוך חרדה, אלא מתוך רצון לסדר, להקל, ולמנוע מילדיהם את המאבק המיותר שמתחיל בדיוק ברגעים שבהם הכי קשה.
הקושי לא היה משפטי בלבד. בני המשפחה התלבטו במי לבחור, איך לחלק אחריות, ומה נכון להפקיד בידי כל אחד, בלי ליצור היררכיה מכאיבה בין האחים. העבודה כאן הייתה קודם כול אנושית: להבין מי מתאים למה, איפה נכון להגדיר פעולה משותפת ואיפה עדיף להימנע מחיכוך. רק אחר כך זה הפך לייפוי כוח מתמשך מנוסח בקפידה, עם הנחיות מקדימות מפורטות בתחום הרכושי, האישי והרפואי, מינוי מיופי כוח עם מנגנון הכרעה למקרה של מחלוקת, ומיופה כוח חלופי.
מה שנבנה בסוף לא היה רק מסמך, אלא שפה משפחתית חדשה סביב נושא שרבים מעדיפים לא לגעת בו. ובדיוק משום כך, כשהוא מוסדר נכון, הוא מסיר מהמשפחה עומס עצום עוד לפני שהוא נדרש.
ייפוי כוח מתמשך טוב אינו רק מסמך משפטי, הוא מעשה של אחריות כלפי המשפחה כולה.
הפרטים שונו לשמירה על פרטיות המשפחה.